שוטטנו בעיר זרה ותרנו אחר אתריה המפורסמים ברהבם. אשת עסקים
מארץ שכנה סירבה להראות לנו את מפתה מפאת היות מקומותיה האהובים
מתויירים לזרא אפילו בלעדינו. פנינו לשאול הוראות מיליד מנומש, אולם לא
ידענו לנקוב בשם אתר מבוקשנו מאחר שהיו האתרים מרובים מדי ושמותיהם
,קשים מדי להגיה. היליד חיווה לנו במחוות ידיו את הדרך אל קשת קדמונית
אשר בשעתה עבר בעדה כל צבאו של כובש דגול. לאחר מכן התיר עניבתו
ונידבהּ לנו בטענה שעלינו להיראות מכובדים יותר. לא היה בנו אחד שידע
לענוד עניבה, ולכן כרכה אותה צרויה לצווארה כצעיף. כשמצאנו את הקשת
הקדומה, נכנסה בשמיל ובצרויה רוח קונדס. הוא הרימהּ על כתפיו והיא שלפה
את אבן הראשה ממקומה. הקשת התמוטטה וקברה את צרויה תחתיה. ניחר
אפם של אנשי העיר ומיאנו בתחילה לחלץ את חברתנו, אולם בהיותי גוזמאי
כשרוני עלה בידי לשכנעם כי חורבן הקשת ביטא את מחאתנו כנגד מלחמות
.וכיבושים. לצרויה שלום, אבל העניבה אבדה באבנים