בחלונה ניצבה ילדה ובענף שאל מולה זמיר, והזמיר נרעש היה כי שמע מעבר
ליער ציפור כרוכיה מצווחת. על כן היה בדעתו לחקות את צווחת הכרוכיה
כמו תוכּי, על מנת שתשמע הילדה מה צורמת היא, תבין ללבו ותחלוק עמו
.את סלידתו מהכרוכיה
מיד כששמעה הילדה את הצווחה, אטמה אזניה בכָפּיהּ, ואף סגרה את החלון
והסיטה הוילון. חכי! — חשב הזמיר לומר לה — לא שלי היא הצווחה! אני
!שונא אותה ממש כמוך